סוד (שורש)
| ניתוח דקדוקי לשורש | |
|---|---|
| משמעות עיקרית | התכנסות חרישית |
| גזרה | גזרת נע"ו/י |
| הופיע לראשונה בלשון | החדשה |
השורש ס־ו־ד הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
נטיות הפעליםעריכה
| ס־ו־ד | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
| קַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| נִפְעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הִפְעִיל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הֻפְעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| פִּעֵל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| פֻּעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הִתְפַּעֵל | הִסְתּוֹדֵד | מִסְתּוֹדֵד | יִסְתּוֹדֵד | -אין- | לְהִסְתּוֹדֵד |
גיזרוןעריכה
נגזר משם העצם סוד (1) שמשמעו במקרא הוא התכנסות.
- בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי. (בראשית, מ"ט)
בשילוב הקונוטציה המסתורית שנגזרת מהמילה המאוחרת סוד (2) במשמעות של מסתורין
- גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל. (משלי, כ)