ניתוח דקדוקי לשורש |
משמעות עיקרית | התכנסות חרישית |
גזרה | גזרת נעו"י |
הופיע לראשונה בלשון | החדשה |
השורש ס־ו־ד הוא שורש מגזרת נעו"י.
ס־ו־ד |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
נִפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
הִפְעִיל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
הֻפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִסְתּוֹדֵד |
מִסְתּוֹדֵד |
יִסְתּוֹדֵד |
-אין- |
לְהִסְתּוֹדֵד |
נגזר משם העצם סוד (1) שמשמעו במקרא הוא התכנסות.
- בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי. (בראשית, מ"ט)
בשילוב הקונוטציה המסתורית שנגזרת מהמילה המאוחרת סוד (2) במשמעות של מסתורין
- גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל. (משלי, כ)