הלעיב

הִלְעִיב

לשון המקרא [ארכאי](יש לשכתב פירוש זה): לעג שחק
- ”וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים, בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים, וּבוֹזִים דְּבָרָיו, וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו: עַד עֲלוֹת חֲמַת-יְהוָה, בְּעַמּוֹ--עַד-לְאֵין מַרְפֵּא“ (דברי הימים ב׳ לו, פסוק טז)
- ”אישה פרוּשה - זו שהיא יושבת ומַלעֶבֶת בדברי תורה “ (ירושלמי, מסכת סוטה – דף יט, עמוד א)
- "הָיוּ אוֹיְבִים מַלְעִיבִים בְּלוֹחֲמֵי לֶחֶם. כְּבִטְּלוּ הֲלֹא פָרֹס לָרָעֵב לֶחֶם. וְהֻרְעֲבוּ וְהֻצְמְאוּ מִמַּיִם וּמִלֶּחֶם. כְּבֻטְּלוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. מִבֵּית לֶחֶם" (קינות/איכה ישבה חבצלת השרון)
- "לפי שכשישמעו הגויים עליו שטען על עצמו שהוא משיח אחר שעשיתם בו המעשה הזה יהיו מלעיבים בו כמו שדנים לאיש משוגע ומשתטה כמותו" (רמב"ם - איגרת תימן)
- "כחינעזים היינו ליפאניים דמינו מבילתי היכולת בידנו לסתום פיות המלעיבים בהשכלה" (עין משפט/מנדלי מוכר ספרים)

מילה יחידאית, מופיעה עד לראשית עידן העברית החדשה. הלעיב - סכול אותיות של תיבת "העליב".
השוו סורית-ארמית "לֲעבּ" ܠܥܒ בהוראת - "לאבד כל רסן", לעלוב, להתעלם מן- ,להיות תאב בצע.
ערבית כפועל, "לעבֲּ" لَعِبَ גם בהוראת להערים,לרמות,לשחק.