דלפון

דַּלְפוֹן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דלפון
הגייה^*	dalfon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ד־ל־ף
דרך תצורה	משקל קַטְלוֹן
נטיות	נ׳ דַּלְפוֹנִית דַּלְפוֹנָה, ר׳ דַּלְפוֹנִים

אחד מעשרת בני המן.
- ”וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא, וְאֵת דַּלְפוֹן, וְאֵת אַסְפָּתָא. וְאֵת פּוֹרָתָא, וְאֵת אֲדַלְיָא, וְאֵת אֲרִידָתָא. וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא, וְאֵת אֲרִיסַי, וְאֵת אֲרִדַי, וְאֵת וַיְזָתָא.“ (אסתר ט, פסוקים ז–ט)
[מליצה] אדם שאינו בעל רכוש וממון.
- אני מכיר אותו, הוא ממש דלפון, למרות שלובש חליפות מעצבים.

באנלוגיה למילה דל
יתכן מ ”דאכלה תחלי הוו לה בני דולפני“ (בבלי, מסכת כתובות – דף ס, עמוד ב)תרגום שרגילה לאכול שחליים יהיו לה בנים דולפניים-שעיניהם דולפות דמעות.