פתיחת התפריט הראשי

דּוּ תְּנוּעָהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דו תנועה
הגייה* du tnuah
חלק דיבר צרף
מין זכר
שורש נ־ו־ע
דרך תצורה
נטיות
  1. שתי תנועות הנהגות כהברה אחת.

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: דיפתונג


השורש נוע

השורש נ־ו־ע הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעליםעריכה

נ־ו־ע עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָע נָע יָנוּעַ נוּעַ לָנוּעַ
נִפְעַל נִנּוֹעַ נִנּוֹעַ יִנּוֹעַ הִנּוֹעַ לְהִנּוֹעַ
הִפְעִיל הֵנִיעַ מֵנִיעַ יָנִיעַ הָנַע לְהָנִיעַ
הֻפְעַל הוּנַע מוּנָע יוּנַע -אין- -אין-
פִּעֵל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן-
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְנוֹעַע מִתְנוֹעֵעַ יִתְנוֹעַע הִתְנוֹעֵעַ לְהִתְנוֹעֵעַ

הערהעריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]