דוכן
דּוּכָן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דוכן |
| הגייה* | dukhan |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ד־ו־ך |
| דרך תצורה | משקל קֻטְלָן |
| נטיות | ר׳ דּוּכָנִים; דוּכַן־, ר׳ דּוּכְנֵי־ |
- לשון חז"ל משטח מוגבה המשמש לעמידה עליו או כדי להציג עליו דבר מה.
- ”אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן, וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם.“ (משנה, מסכת ערכין – פרק ב, משנה ו)
- ”אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו ואינו עומד על הדוכן עד שיתמלא זקנו “ (ירושלמי, מסכת סוכה – פרק ג, הלכה יב)
- הסנגור הורה לעד הראשון לעלות על דוכן העדים.
- הרוכל הציג את מרכולתו על הדוכן.
גיזרון
עריכה- המילה משותפת למספר לשונות שמיות, למשל: בערבית دُكَّان (דֻכַּאן) – חנות.
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכה
| השורש דוך | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|