גלוסטרא

גְּלוֹסְטְרָא (וגם) קְלוֹסְטְרָא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גלוסטרא
הגייה*	glostrah
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה
נטיות	ר׳ גְּלוֹסְטְרָאוֹת; גְּלוֹסְטְרַת־, גְּלוֹסְרָאוֹת־

1. לשון חז"ל בריח או ציר של דלת שחלק הראש שלו עבה והוא דומה לעלי או למָדוֹךְ.

   • "נגר שיש בראשו קלוסטר' ר' לעזר אוסר ור' יוסה מתיר." (ירושלמי עירובין י י)

גזרון

• מלטינית: claustra, clostra - בריח, מנעול, סֶגֶר.

פרשנים מפרשים

• רש"י על שבת קכד א: גלוסטרא - דתנן רבי יהושע אמר נגר שיש בראשו גלוסטרא שראשה עב וראוי לדוך בו שום ונועלין בו דלת: