בריתא

בָּרָיְתָא

לשון חז"ל מקור תנאי שלא נכלל במשנה, ומובא בתלמוד, בתוספתא או במדרשים.
- "ובטוח אני כי יבוא היום ואותם העיקרים המוסריים שהונחו ביסודם של בתי תורתנו, כגון אלה המנויים בברייתא הקצרה והמופלאה, שנקראת פרק "קנין התורה", יעשו לנחלת האנושיות כולה." ("לפתיחת האוניברסיטה העברית", חיים נחמן ביאליק)
- "ואחד מהחבורה שעיני חבריו נשואות לו, מרים קולו ומרצה לפניהם הברייתא דתנו רבנן, ממשיך כל מלה בדחיקה ובדיוק גדול, צולל ומעמיק בה בקמיטת מצח ומעלה מתוכה חידושים ודרשות חריפות." ("מאי חנוכה", מנדלי מוכר־ספרים)
- "הנה מה שמביא את האדם על דרך כלל אל הזהירות, הוא לימוד התורה. והוא מה שאמר רבי פינחס בתחלת הברייתא, תורה מביאה לידי זהירות." ("מסילת ישרים", ר' משה חיים לוצאטו)

מארמית: – חיצונית (קשור לעברית בר 'חוץ ליישוב', ראו גם בר מינן 'חוץ מאיתנו'). משמעות המילה נובעת מקיצור הביטוי בארמית: מתניתא ברייתא 'משנה חיצונית' (מתניתא = משנה,^[1] בחילופי ש־ת מהאות הפרוטו־שמית ṯ) שמתאר מקור תנאי שהוא חיצוני למשנה.

ערך בוויקיפדיה: ברייתא