בקק

בָּקַק

לשון המקרא הריק,עשה לשממה.
- ”הִנֵּה ה' בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ.“ (ישעיהו כד, פסוק א)
- ”כִּי שָׁב ה' אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל כִּי בְקָקוּם^[1] בֹּקְקִים וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ“ (נחום ב, פסוק ג)
- ”גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל פְּרִי יְשַׁוֶּה-לּוֹ; כְּרֹב לְפִרְיוֹ, הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת--כְּטוֹב לְאַרְצוֹ, הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת“ (הושע י, פסוק א)
- ”וְשִׁלַּחְתִּי לְבָבֶל זָרִים וְזֵרוּהָ, וִיבֹקְקוּ אֶת-אַרְצָהּ: כִּי-הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב, בְּיוֹם רָעָה“ (ירמיהו נא, פסוק ב)
שם בית-אב מקראי המייצג משפחת משוררים ששירתו בביהמ"ק
- ”הַחֲמִישִׁ֣י נְתַנְיָ֔הוּ בָּנָ֥יו וְאֶחָ֖יו שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר.(יג) הַשִּׁשִּׁי בֻקִּ-יָּהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר“ (דברי הימים א׳ כה, פסוק יב), יג

2: כנראה והשם הפרטי נגזר מבבלית, ואכדית עתיקה בֻּקַּ-שֻׁ (buqāšu) מופיע רק כשם פרטי המציין תכונת גוף מסויימת : היעדר שיער גוף ^[2] ^[3].

↑ יתכן שכאן זה בבנין פיעל, וכמו שמופיע גם במקום אחר: ”וִיבֹקְקוּ אֶת אַרְצָהּ“ (ירמיה נא, פסוק ב), ויתכן שגם שם הוא בבנין קל והניקוד השתנה מ"יִבְקְקוּ".
↑ נגזרותיה האכדיות כשם עצם: בֻּקֻמֻ (buqqumu) בהוראת כבש המוכן לגז, (גם בהוראת: "היעדר שיער גוף"). וכפועל: בֻּקְהְמֻ (buqūmu) בהוראת מרטת-צמר-מ[[כבשה],שעת-הגז]]
↑ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago 2005 ,buqqušu , page: 325