בּוּקָה (וּמְבוּקָה) וּמְבֻלָּקָה
עריכה
לשון המקרא חורבן, תוהו ובוהו.
”בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם וְחַלְחָלָה בְּכָל-מָתְנַיִם“ (נחום ב , פסוק יא ) .
”וְהִיא טֶרֶם קְרֹאת בּוּקָה מְבוּקָה /וְתִתְחַנֵּן לְפִי לֵאמֹר קְרָא נָא“ (ויש בת שיר כבת עין חקקה , מאת ר' יהודה הלוי , בפרויקט בן יהודה )
”– בוקה ומבולקה וזועה בחוץ! – קרא בנימין משתומם ונשקף בעד החלון – נשיאים ורוח וקרח נורא!“ (לא נחת ביעקב , מאת מנדלי מוכר ספרים , בפרויקט בן יהודה )
” והמטיר עליה אש וגפרית, והוביש כל נחלי מים, עד שהיתה הארץ בוקה ומבולקה .“ (האמונה בשתי רשויות , מאת שלמה רובין , בפרויקט בן יהודה )
כאשר גל הקרינה הזה מגיע לגופו של מי שנמצא בחוץ או בבניינים פחות מבודדים, הוא גורם לבוקה ומבולקה ביולוגית ברמה המולקולרית. (פריס ג'אבר, מקור ראשון, 8.11.18 )
זהו מהצירופים המעטים במקרא המורכבים אך ורק ממילים יחידאיות.
בּוּקָה במילון העברית הישנה והחדשה של אליעזר בן יהודה, באתר "בן־יהודה".