בכנה

בֻּכְנָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	בוכנה
הגייה^*	bukhna
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה	משקל קֻטְלָה
נטיות	ר׳ בֻּכְנוֹת; בֻּכְנַת־, ר׳ בֻּכְנוֹת־

עברית חדשה בהשאלה מן (2): גליל מתכת הנע בתנועה קווית בתוך צילינדר של מכונה או מנוע.
- במנועי דיזל ובנזין נדחפת הבוכנה על ידי גזי השריפה.
- "בלי ארגון, בלי מנהיג ומדריך עשוי מרצם של ההמונים להתפזר, דוגמת הקיטור שלא הושם בתוך גליל בעל בּוּכְנָה." (ל' טרוצקי, תולדות המהפכה הרוסית. תרגם: אברהם שלונסקי, 1931)
לשון חז"ל ראשו של עלי המכתש.
- "בזיירה דו עצר ביה ומזורה דו חבט ביה ובוכנה דו כתת ביה." (ירושלמי ביצה א ו)
לשון חז"ל בהשאלה מן (2): הקצה המחודד של פטמת האתרוג.
- "תני רבי יצחק בר אלעזר נטלה בוכנתו." (סוכה לה ב)