בית כסא
בֵּית כִּסֵּא
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | בית כיסא |
| הגייה* | bet kise |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | צרף |
| נטיות | ר׳ בָּתֵי כִּסֵּא (בָּתֵי כִּסְאוֹת) |
- לשון חז"ל בית שימוש, מחראה לעשיית צרכים.
- ”עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה, וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד; וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ, מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ שָׁם אָדָם; פָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם.“ (משנה, מסכת תמיד – פרק א, משנה א)
- "הנכנס לבית הכסא לא יחזיר פניו לא למזרח ולא למערב אלא לצדדין. ולא יפרע עצמו מעומד אלא מיושב." (אבות דרבי נתן פרק מ, באתר "דעת")
- ”איזהו עשיר? כל שיש לו בית־הכסא סמוך לשלחנו“ (בבלי, מסכת שבת – דף כה, עמוד ב)
- ”אוהב אני את הפרסיים הן צנועין באכילתן וצנועין בבית הכסא“ (בבלי, מסכת ברכות – דף ח, עמוד ב)
גיזרון
עריכה- כיוון שלעשיית הצרכים מתוקן כסא והיא נעשית בישיבה.
- אטימולוגיה עממית תימנית גוזרת מן כֶּסֶה - מקום צנוע ומכוסה לפי ההגייה "בֵּית הַכְסֵא".