אסטניס

אִסְטְנִיס

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	איסטניס
הגייה*	istnis
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה
נטיות	נ׳ אִסְטְנִיסִית; ר׳ אִסְטְנִִיסִים, אִסְטְנִיסוֹת

1. שאינו יכול לסבול צער, מיאוס וגועל, או שינוי קל בהרגליו.

   • "אם היה כהן גדול זקן או אסטניס, מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן" (יומא פ"ג)
   • "שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו, וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם איסטניס אני, אמרו לו: כלום איסטניס אתה יותר מפרעה" (בבלי סוטה יא)

גיזרון

• מיוונית: asthenḗs) ἀσθενής) חלש, לעניים רפה, חולה.

פרשנים מפרשים

• הרמב"ם (פיה"מ לברכות) כותב שאיסטניס משורש צינה - קור הגוף. (והסמ"ך והטי"ת מחליפות את הצד"י). תפארת ישראל (יומא פ"ג) כותב שבלשון יוון פירוש המילה הוא אדם חלש.
• רס"ג תרגם המילה שמקורה יווני - "אַסְטנֵס" שהוראתה חלש,חולה ασθενής ”אסטניס“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ב, משנה ו). (תורגם לערבית - "מתקזז זיק ضعيف אלד'עיף") בהוראת חלשלוש .

נגזרות

• אסטניסות

מילים נרדפות

• מפונק
• מעודן
• ענוג
• אנין דעת, אנין טעם
• רגיש

ניגודים

• סגפן
• גבור
• סתגלן