אכר
אִכָּר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | איכר |
| הגייה* | ikar |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־כ־ר |
| דרך תצורה | משקל קִטָּל |
| נטיות | ר׳ אִכָּרִים; אִכַּר־, אִכָּרֵי־ |
- לשון המקרא אדם העובד את האדמה כדי להניב ממנה תוצר.
- ”בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה כִּי לֹא-הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ בֹּשׁוּ אִכָּרִים חָפוּ רֹאשָׁם.“ (ירמיהו יד, פסוק ד)
- ”וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרוֹ, וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדּוֹ; וְנִפַּצְתִּי בְךָ, פַּחוֹת וּסְגָנִים.“ (ירמיהו נא, פסוק כג)
- ”הֹבִישׁוּ אִכָּרִים הֵילִילוּ כֹּרְמִים עַל-חִטָּה וְעַל-שְׂעֹרָה כִּי אָבַד קְצִיר שָׂדֶה.“ (יואל א, פסוק יא)
- ”...כִּי מִקְנֶה-רַב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי-אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה.“ (דברי הימים א׳ כו, פסוק י)
- ”...שֶׁהָאִכָּר עוֹבֵר וְהַמַּרְדֵּעַ עַל כְּתֵפוֹ וְהֶאֱהִיל צִדּוֹ אֶחָד עַל הַקֶּבֶר, וְטִמְּאוּהוּ מִשּׁוּם כֵּלִים הַמַּאֲהִילִים עַל הַמֵּת.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק טז, משנה א)
- "אָז בְּבֵית הַסֵּפֶר / עַל הַקִּיר תְּמוּנָה / וְהָאִכָּר חוֹרֵשׁ בָּהּ / אֶת הָאֲדָמָה" (שִׁעוּר מוֹלֶדֶת, מאת עלי מוהר)
גזרון
עריכה- אכדית: (ikkaru).אשורית אָכַּרה (Akkara). ארמית: אִכָּרָא, ערבית: אַכַּאר – חקלאי, עובד אדמה.
