אונן

אוֹנֵן א

ראה באוננות.
כנראה ושם הפועל העברי לקוח משמה השומרי של האלה: אַנֻ-נִתְ ^[1] שעל פי המיתולוגיה השומרית היתה אלת הפריון, האהבה והמין.

אדם אבל, היושב שבעה על אחד מקרוביו.
- ”לֹא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים לְמֵת, וְלֹא נְתַתִּיו לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים“ (משנה, מסכת מעשר שני – פרק ה, משנה יב)
- "ולמאד עד מאד הוקשה לנו אשר הקרה לחבירנו הסמוך בישיבתנו. ולפני אלדינו שפכנו תחנה. בנפש אנונה". (איגרת מהישיבה ברמלה אל אפרים בן שמריה).
לשון ימי הביניים שיא עוצמת האֶבל. המצב בו נמצא קרוב המת בזמן שהמת עדיין לא נקבר
- "נִשְׂקַד עֹל עָוֹן וְנִכְאַב. כְּהוּשַׁבְתִּי אֲנוּנָה מִבְּלִי אָב. וְדוֹמַמְתִּי מִלְּצַפְצֵף בְּמִנִּים וְעֻגָב. וְנָשְׂאָה עָלַי קִינָה מִשְׁמֶרֶת יֶשֶׁבְאָב" (קינות/איכה ישבה חבצלת השרון)

"לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה" (בבא מציעא יח א)
אוגריתית אֻן ủn בהוראת אבל .אכדית - אִֻנִנִ unninni תחינה,תפילה. השוו מן עברית "מתאונן"

↑ המהווה גירסת הגייה נוספת לשם האלה אִינַנַ מן המיתולוגיה השומרית שזוהתה מאוחר יותר כאשתר האכדית