| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
קרבה רגשית עמוקה
|
| גזרה |
גזרת נפ"א
|
| הופיע לראשונה בלשון |
המקרא
|
השורש א-ה-ב הוא שורש מגזרת נפ"א.
| א־ה־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
אָהַב
|
אוֹהֵב, אָהוּב
|
יֹאהַב או יֶאֱהַב
|
אֱהֹב או אֱהַב
|
לֶאֱהֹב
|
| נִפְעַל
|
נֶאֱהַב
|
נֶאֱהָב
|
יֵאָהֵב
|
הֵאָהֵב
|
לְהֵאָהֵב
|
| הִפְעִיל
|
הֶאֱהִיב
|
מַאֲהִיב
|
יַאֲהִיב
|
הַאֲהֵב
|
לְהַאֲהִיב
|
| הֻפְעַל
|
הָאֳהַב
|
מָאֳהָב
|
יָאֳהַב
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
אִהֵב
|
מְאַהֵב
|
יְאַהֵב
|
אַהֵב
|
לְאַהֵב
|
| פֻּעַל
|
אֹהַב
|
מְאֹהָב
|
יְאֹהַב
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְאַהֵב
|
מִתְאַהֵב
|
יִתְאַהֵב
|
הִתְאַהֵב
|
לְהִתְאַהֵב
|
- בזמן עתיד של בניין קל השורש א-ה-ב ניטה או לפי גזרת נפ"א או לפי גזרת השלמים (במקרא רווח יותר לפי השלמים), דהיינו; יֹאהַב או יֶאֱהַב.
- בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]
- צורת ההפסק של בניין קל בזמן ההווה; אָהֵב.
