תרם

תָּרַם

לשון חז"ל נתן מממונו ורכושו מתוך נדיבות לב. או כציווי של התורה.
- ”חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, לֹא יִתְרֹם. וְאִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.“ (משנה, מסכת תרומות – פרק א, משנה ב)

שורש תנייני. במקרא הפועל המקורי הוא הרים (שורש ר־ו־ם) בלשון חז"ל התי"ו נכנסה לשורש כגזירה לאחור מתרומה אגב בידול משמעות להמחשה: ”זֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תָּרִימוּ שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַחִטִּים“ (יחזקאל מה, פסוק יג)

ויְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָֽרֶץ (בראשית פרק ז פסוק יג)

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית	נתינה של ממון בנדבת לב ולא בחובה
גזרה
הופיע לראשונה בלשון	בלשון חז"ל