תּוּפִין

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תופין
הגייה* tufin
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש א־פ־ן או א־פ־י/ה
דרך תצורה משקל תַּקְטִיל
נטיות ר׳ תּוּפִינִים
  1. לשון המקרא מין מאפה; במתכוני עוגות מקובל לסוג עוגה בחושה שכל מרכיביה נאפים באחת.

גיזרון

עריכה
  • מאכדית: tappinnu וגם tuppinnu בהוראת: סוג של קמח גס, לחם עשוי מקמח גס.[1]
  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא: ”עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוה.“ (ויקרא ו, פסוק יד) ולא היתה ברורה משמעות המילה. בלשון חז"ל הצורה "תופיני" משמשת כצורת יחיד, כנראה בהגיית: "תוּפִינַי", ונדרשה בתלמוד כהלחם: "תאפינה נא", כלומר אפויה קלות.[2] לפי הבנה זו "תופין" משורש אפ"ה בהשמטת האל"ף (השוו תומים). על פי הבנה זו קיבלה את מובנה הנהוג כיום.
  • אחרים פירשו שהכוונה מרוסק, פריך, בהשוואה לערבית: أَفْنَى (אַפְנַה) - להשמיד, להרוס.[3] אחרים ניסו לבאר ע"פ הקבלה לשפות אחרות. יש שהקבילו למילה הסורית: ܬܦܲܝܵܐ (תְפִיָא) - סוג של תנור לאפיה, וגם מכסה שעליו שופתים את הסיר על האש (משורש אפ"א הסורי המקביל לאפ"ה העברי), קרוב לערבית: اثفية (את'פיה) - אבנים שמניחים עליהם את הקדירה מעל האש.[4] והשוו גם לארמית: תְפִי - עריכה על האש.
  • יש שגזרו מהמילה פינה, כלומר מאפים מקופלים.[5]

פרשנים מפרשים

עריכה
  • רש"י (ע"פ התלמוד מנחות): אפויה אפיות הרבה. אחר חליטתה אופה בתנור וחור ומטגנה במחבת.

סמוכין

עריכה
  1. CAD אות T (כרך 18), עמ' 182.
  2. בבלי מנחות נ' ע"ב; ירושלמי שקלים ו,ז. וכן כתב יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים 3:10:7.
  3. תרגום יונתן; פשיטא; תרגום שומרוני; רס"ג. יש שהציעו להגיה: "תְפֻתֶּנָּה" משורש פת"ת (BDB).
  4. קנובל, מובא אצל רד"צ הופמן ויקרא ו,יד.
  5. ון-לוון, מובא אצל מ"צ קדרי, מילון העברית המקראית, 'תֻּפִינִים', עמ' 1179.