תגר

תַּגָּר

לשון חז"ל סוחר, חנווני, מי שמספק סחורה.
- ”לא שנו אלא בלוקח מן התגר“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף נא, עמוד א)
- ”מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חברו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסים ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין ואינו מכניס לתוכה תגרין“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף צט, עמוד ב)
- ”.. ואמר: מה נאה ומשובח, לבקר אני מוכר אותה לתגרים ואמלא כיסי זהובים.“ (במדבר רבה, פרשה ז, סימן ד)

מאכדית: tamkāru בהגיית: תמְכּרֻ בהוראת: 'סוחר' (הגייתה העברית של האות m נעלמה בתוך k שהפכה לg), שבאכדית נובעת משורש mkr 'מכר' מקביל לעברית (makāru 'מכר', mākiru 'מוכר'), ולכן נהוג לשייך את תיבת: "תגר" כקשורה לשורש השמי מ־כ־ר בדרך של עיוות (או חילוף) בהגיית העיצורים: ק'-ג' (k/g.^[1]) מהאכדית, מילה זו חדרה באותה משמעות גם לארמית\סורית ܬܰܓܳܪܳܐ (תָגַרַא) ומשם לערבית ‫تاجِر‬ (תַאגִ'ר). תאג'ר הוא גם שם משפחה המצוי אצל יהודים ^[2].
השוו לניב אשורי (של השפה האכדית) בה מצוי כשם פרטי: 'תַגַרַא' (Tagara כמשלח היד בהוראת מוכר )
יש הגוזרים את התיבה הרוסית בהגיית: תֹּרְג (торг) בהוראת מסחר,מקח, תיבה זו מופיעה בערבית משם עברה לטאטארית, ומטאטארית לרוסית ^[3]

ריב, התנגדות; תמיד בצרוף קרא תגר.
- "כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא" (ירושלמי ברכות, פרק ה, ע' מ)
- ”"עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא אמרה לפניו רבש"ע אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי"“ (בראשית רבה, פרשה א, סימן י)
- ”"ולא קרא תגר ולא הקפיד."“ (בראשית רבה, פרשה מ, סימן ב)

↑ קליין.
↑ נ. ה. טורטשינר מלים שאולות בלשוננו /לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (תרצ"ז) ב,ח
↑ החיים הכלכליים בישראל בימי בית שני יוסף קלוזנר ,פרק ה'