תַּגָּר עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תגר
הגייה* taggar
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ת־ג־ר
דרך תצורה משקל קַטָּל
נטיות ר׳ תַּגָּרִים, נ׳ תַּגְרָנִית
  1. לשון חז"ל סוחר, חנווני, מי שמספק סחורה.

גיזרון עריכה

  • מאכדית: tamkāru בהגיית: תמְכּרֻ בהוראת: 'סוחר' (האות m נעלמה בתוך k שהפכה לg), שבאכדית נובעת משורש mkr 'מכר' מקביל לעברית (makāru 'מכר', mākiru 'מוכר'), ולכן נהוג לשייך את תיבת: "תגר" כקשורה לשורש השמי מ־כ־ר בדרך של עיוות (או חילוף) בהגיית העיצורים: ק'-ג' (k/g.[1]) מהאכדית, מילה זו חדרה באותה משמעות גם לארמית\סורית ܬܰܓܳܪܳܐ (תָגַרַא) ומשם לערבית ‫تاجِر‬ (תַאגִ'ר). תאג'ר הוא גם שם משפחה המצוי אצל יהודים [2].
  • ארמית, לשון חז"ל. תַגַרַ, Tagara

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה

תִּגָּר עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תיגר
הגייה* tigar
חלק דיבר שם־עצם מופשט
מין זכר
שורש ג־ר־י/ה
דרך תצורה משקל תַּקְטֵל
נטיות
  1. ריב, התנגדות; תמיד בצרוף קרא תגר.
    • "כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא" (ירושלמי ברכות, פרק ה, ע' מ)
    • ”"עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא אמרה לפניו רבש"ע אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי"“ (בראשית רבה, פרשה א, סימן י)
    • ”"ולא קרא תגר ולא הקפיד."“ (בראשית רבה, פרשה מ, סימן ב)

גיזרון עריכה

  • לשון חז"ל צורת זכר מן תגרה המקראית.

תרגום עריכה

סמוכין עריכה

  1. קליין.
  2. נ. ה. טורטשינר מלים שאולות בלשוננו /לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (תרצ"ז) ב,ח