שרעף

שַׂרְעָף

לשון המקרא [מליצה] מחשבה, הרהור, רעיון.
- ”בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי; תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי.“ (תהלים צד, פסוק יט)
- ”חָקְרֵנִי אֵל, וְדַע לְבָבִי; בְּחָנֵנִי, וְדַע שַׂרְעַפָּי.“ (תהלים קלט, פסוק יג)
- "עוד הגיגיי הומים בי / ולטיפת קרן שמש / חוט שרעפיי גדעה באחת" (דרך המלך, מאת שייקה פייקוב)

מן שָׂעַף (למשל- ”שְׂעִפַּי“ (איוב כ, פסוק ב)) +תוֹכִית ר' המייצרת ווריאנט נוסף למילה או צורת משנה: סַרְעָף. המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוקים לעיל.