| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
שייך
|
| הגייה* |
shayakh
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
שׁ־י־ך
|
| דרך תצורה |
משקל קַטָּל
|
| נטיות |
ר׳ שַׁיָּכִים, נ׳ שַׁיֵּכֶת
|
- שהוא מחובר או קשור ל..., שהוא חלק ממשהו, שהוא פרט מקבוצה.
- [עממי] שיש עליו בעלות.
- אני לא שייכת לך! אולי אתה זה ששייך לי! (פמיניסטית עממית)
- על פי לשון חז"ל בשימוש דומה: אם אינו ענין להיכא דשייך, תניהו ענין להיכא דלא שייך (תלמוד בבלי, מסכת קדושין, דף מב, עמוד א).
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
שייך
|
| שורש וגזרה |
שׁ־י־ך, שלמים
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- הגדיר פרט כחלק, כחבר, בקבוצה מסוימת.
עברית חדשה על פי לשון חז"ל, גזירת פֹּעל מהתאר שַׁיָּךְ.
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
שויך
|
| שורש וגזרה |
שׁ־י־ך, שלמים
|
| בניין |
פֻּעַל
|
- הוגדר כחלק, כחבר, מקבוצה מסוימת.
עברית חדשה על פי לשון חז"ל, גזירת פֹּעל מהתאר שַׁיָּךְ.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
שיך
|
| הגייה* |
shekh
|
| חלק דיבר |
שם־תאר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר׳ שֵׁיכִים
|
- תאר כבוד, תאר לאיש מכובד או נושא משרה.
- מערבית: شَيْخ (שַׁיְח') – זָקֵן
