שגריר

שַׁגְרִיר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שגריר
הגייה^*	shagrir
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	שׁ־ג־ר
דרך תצורה	משקל קַטְלִיל
נטיות	ר׳ שַׁגְרִירִים, נ"ר שַׁגְרִירוֹת

נציג ממשלתי במדינה זרה, המייצג את מדינתו שלו, ואחראי על טיפוח יחסים דיפלומטיים הדדיים.
- ”שמואל אמר לשני מלכים ושני שגריריהן מלכו של זה גדול ממלכו של זה ושגרירו של זה משל זה ואין שגרירו של זה גדול ממלכו של זה.“ (ירושלמי, מסכת שבועות – פרק א, הלכה א)
- ”מי הוא זה ואיזהו אשר יסכים על שַׁגְרִיר [בע' קכ"ו] שיקרא על שליח המלכות [בּאָטשאפטער בלע"ז].“ ("הצפירה", 5 באוגוסט 1927, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- שגריר ארה"ב בישראל ברך את מדינת ישראל לרגל יום העצמאות.

ייתכן כי מקור המונח שבלשון חז"ל מלטינית: surregulus – תת־מושל.
המשמעות המודרנית היא מחידושי נפתלי הרץ טור־סיני. המונח "שגריר" במשמעותו הדיפלומטית מופיע לראשונה במילון אשכנזי-עברי מאת ש"מ לזר וה' טורצינר (טור-סיני), ברלין 1927 (ראו משפט מדגים למעלה).

ערך בוויקיפדיה: שגריר