| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
רכיל
|
| הגייה* |
rakhil
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ר־כ־ל
|
| דרך תצורה |
משקל קָטִיל
|
| נטיות |
|
- נוהג מגונה לדבר על־אודות הזולת שלא בנוכחותו.
- ”לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְהוָה.“ (ויקרא יט, פסוק טז)
- ”הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה-סּוֹד; וְנֶאֱמַן-רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר.“ (משלי יא, פסוק יג)
- ”אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ-דָּם...“ (יחזקאל כב, פסוק ט)
- ”אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, וְעַל-כָּל-אָח אַל-תִּבְטָחוּ; כִּי כָל-אָח עָקוֹב יַעְקֹב, וְכָל-רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ.“ (ירמיהו ט, פסוק ג)
- לפי פרשנות נגזר מרוכל שנוהג כדרכו לחזר אחר קונים למרכולתו. למרות המשקל הרגיל אצל בעלי מלאכה כאן מדובר בשם הפעולה או התופעה.
