רצד

רִצֵּד

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	ריצד
שורש וגזרה	ר־צ־ד, גזרת השלמים
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון המקרא נע בשדה הראייה, נע בתוך תחום מסוים, רקד.

   • ”לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים“ (תהילים סח, פסוק יז)
   • "נמוג היום - צללים ריצדו..." (שיר שבת, שיקה פיקוב)
   • רגליו המרובות, הדקות ועלובות לעומת מותר גופו, רצדו לעיניו בחוסר ישע. (הגלגול, פרנץ קפקא)
   • "גַּחֲלִילֵי אוֹרוֹת מְרַצְּדִים בַּמָּרוֹם בִּדְמָמָה" (שירי האהבה של מרדכי מולדובן, יענקל'ה רוטבליט)

2. לשון ימי הביניים ארב (מן הצד)

   • "ים הנדבות אָרְבוּ עד חרבו מימיו והר המעלות רִצָּדוּ" טודרוס בן יהודה אבולעפיה/"מה לדמעות ביקום בגדו".

מקור

• פעם אחת בתנ"ך. רש"י מפרש עפ"י הערבית (ראו להלן) "למה תרצדון", בהוראת "למה תארבו".
• משמעותה המקורית של המילה לוטה בערפל ,יש המחזיקים בדעה שמדובר בהתגוונות הפועל רקד. רש"י(ראו להלן) ואחרים מקשרים לתיבת "רצד" המופיעה בארמית-ניב בבלי "רְצַד", ומושפעת מן הפועל ("רַצֲדַ", בערבית - رَصَدَ‎) המופיעה בהוראות מארב , "לשים עין" על משהו/מישהו .
• בתקופת בית שני תיבת "רצד" מופיעה במשמעות "ארב", "מארב". ראו בן סירא ציטוט: "לצאת אחריה בחקר. וכל מבואיה ירצד".

תרגום

• אנגלית: leap‏, flicker‏, dance