רחץ בנקיון כפיו

רָחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּיו עריכה

  1. טען לחפותו; ניסה לסנגר על עצמו ולהגן על שמו מפני אשמה.
    • ”אהה! צעקתי באזני געל, אהה! איכה עכרתני איש אמונתי ותסכסך כל דברי ותביאני במבוכה לא אוכל צאת? וחתני זעק ויגעש וירעש בראותו כי גם כספו עלה בתהו ואחריתו נכרתה, אך געל לבש צדקה כמדו, וירחץ בנקיון כפיו באמרו: כי נגרע אלי תמיד מכסף סחרו למאות ולאלפים.“ (עיט צבוע, מאת אברהם מאפו, בפרויקט בן יהודה)
    • הנאשם המשיך לרחוץ בניקיון כפיו גם לאחר שהושמע גזר הדין.

מקור עריכה

  • אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְהוָה“ (תהלים כו, פסוק ו)
  • ”אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי (תהלים עג, פסוק יג).

ביטויים קרובים עריכה

מידע נוסף עריכה

  • לעתים נשמעת ההגייה הלא־נכונה "רוחץ בנקְיון כפיו". ייתכן שהטעות מושפעת מהצירוף המקראי "נקיון כפיים".

ראו גם עריכה

השורש כפף

השורש כ־פ־ף הוא שורש מגזרת הכפולים.

נטיות הפעלים עריכה

פ־ע־ל עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל כָּפַף כּוֹפֵף

(ב׳ פעוּל: כָּפוּף)

יִכְפּוֹף כְּפוֹף לִכְפּוֹף לָכוּף
נִפְעַל נִכְפַּף נִכְפָּף יִכָּפֵף הִכָּפֵף לְהִכָּפֵף
הִפְעִיל הִכְפִּיף מַכְפִּיף יַכְפִּיף הַכְפֵּף לְהַכְפִּיף
הֻפְעַל הֻכְפַּף מֻכְפָּף יֻכְפָּף -אין- -אין-
פִּעֵל כּוֹפֵף מְכוֹפֵף יְכוֹפֵף כּוֹפֵף לְכוֹפֵף
פֻּעַל כּוּפַף מְכוּפָף יְכוּפָף -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְכּוֹפֵף מִתְכּוֹפֵף יִתְכּוֹפֵף הִתְכּוֹפֵף לְהִתְכּוֹפֵף

ראו גם עריכה