רוצח

רוֹצֵחַ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רוצח
הגייה*	rotseakh
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ר־צ־ח
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	נ׳ רוֹצַחַת; ר׳ רוֹצְחִים, נ"ר רוֹצְחוֹת

1. אדם שהמית בכוונה אדם אחר בפשיעה.

   • הרצל אביטן הוא רוצח.
   • ”וְאִם-בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת, רֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ“ (במדבר לה, פסוק טז)

גיזרון

• מהתנ"ך.

צירופים

• רוצח המונים

מילים נרדפות

• שופך דמים

תרגום

• אנגלית: murderer‏‏‏‏
• יידיש: מערדער‏‏‏‏

ראו גם

• הריגה