| ניתוח דקדוקי
|
|---|
| כתיב מלא |
רגב
|
| הגייה* |
regev
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ר־ג־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
ר׳ רְגָבִים, רִגְבֵי־
|
- גוש עפר.
- ”מָתְקוּ-לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל-אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר.“ (איוב כא, פסוק לג)
- ”בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ.“ (איוב לח, פסוק לח)
- שם פרטי לזכר.
- המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוקים לעיל מספר איוב.
מילים נרדפותעריכה
