רגב

רֶגֶב

רגבים

גוש עפר.
- ”מָתְקוּ־לוֹ רִגְבֵי נָחַל; וְאַחֲרָיו כָּל-אָדָם יִמְשׁוֹךְ, וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר.“ (איוב כא, פסוק לג)
- ”בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק; וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ.“ (איוב לח, פסוק לח)
שם פרטי לזכר.

המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוקים לעיל מספר איוב. משורש ר-ג-ב נגזר שמו של הארגוב (אתר מקראי) בהוראת: מקום-רגבים (גושי אדמה).