קרטוב

קֻרְטוֹב

לשון חז"ל מידה תנאית קטנה לנוזלים (החלק השישים וארבע של לוג).
- ”רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כָּל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלֹשָׁה לֻגִּין וְחָסַר אֲפִלּוּ קֻרְטוֹב, כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁחָסְרוּ לוֹ שְׁלֹשָׁה לֻגִּין.“ (משנה, מסכת מקואות – פרק ג, משנה א)
- יש להוסיף לתבשיל קורטוב מיץ לימון.
בהשאלה: מידה קטנה ולא מדויקת.
- "אֲבָל בְּרֶמֶז, רַק קֻרְטוֹב, / וְעִם תּוֹסֶפֶת "בֹּקֶר טוֹב"!" (בֹּקֶר טוֹב, מאת אברהם שלונסקי)
- הטעם המתוק נושא לעתים קורטוב ריח מריר.

נגזרת מהמילה קורט (גרגר קטן, קמצוץ, שמץ) שבעצמה נגזרה משמו היווני של החרוב (זרע החרוב נחשב בימי קדם למשקל הקטן ובסיסי). בימינו משמשת המילה לעתים קרובות לתיאור כמות קטנה ולא מדויקת של חומר כלשהו - גם מוצק (דוגמה: קורטוב מלח) ואף של דברים מופשטים (דוגמה: קורטוב של חיבה).

ערך בוויקיפדיה: קורטוב