קִוָּהעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא קיווה
שורש וגזרה ק־ו־ה א
בניין פִּעֵל
  1. המתין למשהו ברצון שיבא. האמין שיקרה.
    • ”לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'“ (בראשית מט, פסוק יח)
    • קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה“ (ירמיהו יד, פסוק יט)
    • ”חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי“ (תהלים סט, פסוק כא)
    • השארתי אותך בקורס ויקימילון כי קיוותי שתלמד משהו, לצערי התאכזבתי.

גיזרוןעריכה

שורש מקראי.

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

ראו גםעריכה