פתיחת התפריט הראשי

קֵהֶהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא קהה
הגייה* kehe
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ק־ה־י/ה
דרך תצורה
נטיות נ׳ קֵהָה, ר׳ קֵהִים, נ"ר קֵהוֹת
  1. בעל צורה עמומה, שאינו חד, בעל קצה עגלגל.
    • ”אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה.“ (קהלת י, פסוק י)
  2. בהשאלה (1): מנוסח בצורה שאינה ברורה; נעדר פואנטה.

גיזרוןעריכה

  • השוו לארמית: קְהָא.[1]

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

סימוכיןעריכה

  1.   "קהה",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 6949)