צַפְצָפָה א עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צפצפה
הגייה* tsaftsafa
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש צ־פ־צ־ף
דרך תצורה משקל קַטָּלָה
נטיות צפצפת־, ר׳ צפצפות
 
ארבע צפצפות בארבע עונות
  1. עץ ממשפחת הערבתיים.
    • ”וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה-זָרַע קָח עַל-מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שָׂמוֹ.“ (יחזקאל יז, פסוק ה)
    • ”עֲרָבָה גְזוּלָה וִיבֵשָׁה, פְּסוּלָה; [...] נִקְטַם רֹאשָׁהּ, נִפְרְצוּ עָלֶיהָ, וְהַצַּפְצָפָה, פְּסוּלָה.“ (משנה, מסכת סוכהפרק ג, משנה ג)
    • "האופרטה היפה / לא באה עד סופה – / מחר יצפצפו קונצרט / על עץ הצפצפה." (מקהלה עליזה, מאת לאה נאור)

גיזרון עריכה

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל.
  • את תיבת ”קָח“ (יחזקאל יז, פסוק ה) המופיעה לפני תיבת צפצפה ניתן להשוות אל התיבה ← האכדית קֻאְּ qû בהוראת צמח. ← סורית קחוא בהוראת ייחור ,ענף צעיר. ← ערבית חור حور בהוראה מקבילה לחיוור.← געז: קהאה הוא שם הצמח שנלקח כערבה בחג הסוכות. ועפ"י הבבלי "קח" מהווה שם נרדף לצמח הערבה. בעוד הצמח הקרוי בעברית ערבה, בערבית יכונה صَفْصَاف‏‏‏‏ (צַפְצָאף) [1].

פרשנים מפרשים עריכה

לדעת חלק מהפרשנים על יחזקאל (יז, ה) השם צפצפה נגזר מהמים שמציפים את העץ שצומח על מים רבים ואילו המאירי מפרש מלשון ציפצוף על שם העופות שמקננים עליו ומצפצפים והוגים.

תרגום עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: צפצפה (עץ)
  טקסונומיה בוויקימינים: Populus
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צפצפה

צַפְצָפָה ב עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צפצפה
הגייה* tsaftsafa
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש צ־פ־צ־ף
דרך תצורה משקל קַטָּלָה
נטיות צפצפת־, ר׳ צפצפות
 
צפצפה
  1. כלי נשיפה המשמיע קול תוך הוצאה של אויר דחוס.
    • ”ואלה הזאטוטים העילתיים, הכירו מיד כי אין קול תרועה זה בא מגרונה של צפצפת האוטו של עיליה.
      “טרו-או”, טרו-או" מדרדרת קצת בכבדות ובקול נבוב הצפצפה שבמכונית עיליה הישנה, ואף זה רק בשעות הבוקר המוקדמות, כשעוזבת היא את הכיכר עם החלב.“
      (הנפט זורם לים התיכון, מאת ישראל זרחי, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון עריכה

  • שם פעולה מן הפועל צפצף המקראי.

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צפצפה

סמוכין עריכה

  1. שמואל אחיטוב - מקרא לישראל: יחזקאל א-כד / מקרא לישראל : פירוש מדעי למקרא. הוצאת עם עובד, עמ' 351