צַלְיָןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צליין
הגייה* tzalyan
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש צ־ל־י/ה
דרך תצורה משקל קַטְלָן
נטיות נ׳ צַלְיָנִית, ר׳ צַלְיָנִים, נ"ר צַלְיָנִיּוֹת
 
צליינים נוצרים בירושלים
  1. מי שעולה לרגל למקומות הקדושים.
    • ”ת"ר בתולה צליינית ואלמנה שובבית וקטן שלא כלו לו חדשיו הרי אלו מבלי עולם.“ (בבלי, מסכת סוטהדף כב, עמוד א)
    • ”בתי קברות עזובים מכבר, ערים עתיקות מתמוטטות קמעה-קמעה אל חורבנן, אלו הם מעציבים למדי: ואולם, כמו כל דבר שהיה קשור פעם באנושות, עדיין יש בהם כדי לעורר בנו הרהורי אהדה, כל כמה שיהיו עצובים. לפיכך אפילו ים-המלח, יחד עם שאר רגשות שהוא משרה לעתים, אינו כושל מגעת ברגשות פחות נטולי-נועם שבנפש הצליין.“ (איי הכשפים, מאת הרמן מלוויל, בתרגום אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
    • הצליין אמנם רואה ומתרשם. אבל באין עמו רגשת-הלב לא יועילו לו אתרים היסטוריים ומקודשים. וידוע שצליינים שבדמיון, שלא עלו ברגל לארץ-הקודש היטיבו לתאר את הארץ מן הצליינים שטילטלו עצמם והגיעו ועברו על פני ארץ-הקודש לאורכה ולרוחבה.“ (הספרות והמלחמה, מאת שושנה שרירא, בפרויקט בן יהודה)

גיזרוןעריכה

  • על פי השורש מארמית: צ־ל־י/ה שמקביל במשמעו לשורש פ־ל־ל בעברית. תפילה בארמית: ܨܠܘܬܐ (צלותא) ובערבית: صَلَاة (צַלַאה).

פרשנים מפרשיםעריכה

  • רש"י על סוטה כב א: ציילנית – בעלת תפלה.

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: צליין
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צליינים