ציתן
צַיְתָן
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | צייתן |
הגייה* | tzaytan |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | צ־י־ת |
דרך תצורה | משקל קַטְלָן |
נטיות | נ׳ צַיְתָנִית, ר׳ צַיְתָנִים, נ"ר צַיְתָנִיּוֹת |
- לשון חז"ל [לא בשימוש] המאזין לשיחות שאינו לוקח חלק בהן.
- ”לֹא בָרָאתִי אוֹתָהּ [...] מִן הָאֹזֶן, וַהֲרֵי הִיא צַיְתָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, פסוק י): וְשָׂרָה שׁוֹמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל“ (בראשית רבה, פרשה יח, סימן ב)
- עברית חדשה הנוהג לשמוע בקול האחר ולעשות כדברו.
- ”מכל באי־ביתנו בסימטת הסנהדרין היה הוא הצייתן והכרוך ביותר אחרי אבי, נשמע לפקודותיו ונזהר מלהפליט מפיו אף מלה לא־עברית.“ (עם שחר עצמאותנו, מאת איתמר בן אב"י, בפרויקט בן יהודה)
- ”סופו של הילד לפרוץ במרידה, אם כי באחור זמן. זהו ילד טוב וצייתן. אם אצוונו להתחנך כיהודי, ישמע בקולי;“ (שחוק ודמע בבית הדין, מאת שניאור זלמן חשין, בפרויקט בן יהודה)
- ”וגם בעלי החיים הצייתנים, לימודי־המשמעת ויגיעי העבודה הקשה, נעשים בעונה זו קנטרנים, מורדים וגרויים.“ (פרחי־זיו, מאת שלמה צמח, בפרויקט בן יהודה)
- ”היא היתה צייתנית, היתה כלה דבוקה בו; שכמותה תשמע בקולו לחלוטין; לא תהיה לה עזות-הפנים להרהר אחר צאתו ובואו, ולחקור – איך יבלה את זמנו ועם מי יבלה את זמנו.“ (אַהֲבָה מִתּוֹךְ קִצְבָה, מאת ולטר גרינווד, תרגום: אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכהנגזרות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית:
- eavesdropper
- obedient