פנת

פֶּנֶת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	פנת
הגייה*	penet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר׳ פְּנָתוֹת

פנת באיור מן הלוח 'רצענות' (תרפ"א, 1921) בהוצאת ועד הלשון, באדיבות האקדמיה ללשון העברית.

1. עברית חדשה [הנעלה] העור ממנו עשוי גוף הנעל המחובר לסוליה.

   • הסוליה בנעלי כבר שחוקה, אך הפנת נשמרה היטב.
   • 'מנעלים בעלי סוליה חיצונית מעור מעובד, ופנתות העשויות רצועות מעור מעובד העוברות מעל כף הרגל וסביב הבוהן' (מתוך דו"ח של הלמ"ס).

גיזרון

מקור המילה בארמית של התלמוד הבבלי: פַּנְתָּא או אֲפַנְתָּא.

• ”משום דהויא פנתא מעל וארקתא מעל דמעל“ (בבלי, מסכת יבמות – דף קב, עמוד א). מפרש רש"י: פנתא - גב המנעל.
• ”ולא אמרן אלא בפנתא אבל בגילדא לית לן בה“ (בבלי, מסכת ברכות – דף מג, עמוד ב) (ולא אמרנו אלא בפנת, אבל בגלדה אין לנו בה). מפרש רש"י: בפנתא - אנפוני"א (אינפייני"א: פנת -העור העליון של הנעל) בלעז שעל גבי הרגל.

תרגום

• אנגלית: upper‏‏‏‏

ראו גם

• גלדה
• גפה