| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
פיר
|
| הגייה* |
pir
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
פ־ר־ר
|
| דרך תצורה |
משקל קִיל
|
| נטיות |
|
- לשון חז"ל חפירה, גומא באדמה. חור אל תוך הקרקע.
- מארמית: "פירא" - חפירה, גומא באדמה. ובסורית: ܦܥܪ̈ܐ (פֵּערָא) - מערה.[1]
- לשון חז"ל משורש ח־פ־ר (חפר) כעין קיצור של חָפִיר. וי"א שהמילה מקראית בפסוק ”לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים“ (ישעיהו ב, פסוק כ)[2].
- יתכן וכוונת סופר המקרא היתה: ”לַחְפֹּר פִּר בעֲלֵּטַה“ (ישעיהו ב, פסוק כ)
מילים נרדפות
עריכה
הערות שוליים
עריכה
- ↑ א"ש רוזנטל, בתוך: מחקרי לשון, תשמ"ג.
- ↑ ראה שם בפירוש רד"ק.
