פגול

פִּגּוּל

לשון המקרא בדר"כ בהקשר למזון . אינו רצוי. מרוחק ומתועב. בדר"כ שיש בו פגם ופסול דתי .
- ”לֹא יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲו‍ֹנָהּ תִּשָּׂא“ (ויקרא ז, פסוק יח)
- ”הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר ופרק [וּמְרַק] פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם“ (ישעיהו סה, פסוק ד)
- ”הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל“ (יחזקאל ד, פסוק יד)
[הלכה] קרבן שנפסל על ידי מחשבת העובד בו בתנאים מסוימים.
- ”חתיכה של קדשי קדשים של פגול ושל נותר שנתבשלו עם החתיכות אסור לזרים ומותר לכהנים“ (משנה, מסכת ערלה – פרק ב, משנה טז)