עכור
עָכוּר גם עָכוֹר עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עכור |
| הגייה* | akhur |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ע־כ־ר |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | ר׳ עֲכוּרִים; נ׳ עֲכוּרָה, נ"ר עֲכוּרוֹת |
- לשון המקרא עָכוֹר: מקולקל.
- שאינו צלול. מלוכלך. קודר וחשוך.
- ”במים עכורין שנו, דדמו כארעא סמיכתא“ (בבלי, מסכת ברכות – דף כה, עמוד ב)
- כשסוחטים מיץ מפירות מתקבל מיץ עכור
- זה כמה שנים כבר לא מוזרמים לנחל הירקון קולחים (מי שפכים שעברו טיהור) עכורים ובעלי ריח צחנה.
- אותו סוג של ייאוש עכור, שנלווים אליו זעם, דכדוך, דיכאון, חוסר-אונים ואלימות, מאפיין גם את רוח ספרו הקודם
גיזרון עריכה
מן עכר.
צירופים עריכה
נגזרות עריכה
מילים נרדפות עריכה
ניגודים עריכה
תרגום עריכה
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
 ערך בוויקיפדיה: עמק עכור |