ערבון

עֵרָבוֹן

טובין, חפץ בעל ערך. הניתן להבטחת חוב.
- ”וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ“ (בראשית לח, פסוק יח)
מה שקיומו מותנה בקיומו של עניין אחר.
- ”הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים.הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְוֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה“ (משנה, מסכת אבות – פרק ג, משנה טז)

אכדית - עֶרבַּטֻ 𒂊𒊒𒁀𒁺 בהוראת שבועה, וגם - "היכנסות לתוך תחום מסוים", המשיק סמנטית למושג "הכנסות השמש למסלול שקיעתה" או בקיצור, ערב.
ארמית קדומה - ערבּ ʕrb ואוגריתית - עֲרבּן ʕrbn בהוראת עַרב, ערבוּת.^[1] .
ערבית דרומית קדומה - בביטוי "ביערבּן טערִבְּ" b-ʕrbn tʕrb . במשמעות "שבועה"^[2] .
ערבית - ערבֹּן عربون מקדמה, משכון
כנראה דרך דוברי עברית, חדר גם ליוונית כתבי הקודש של הנצרות הקדומה - "ארַּאבּוֹן" ἀρραβών בהוראת - "שבועה". (אראבונַא ἀρραβώνα בהוראת, התחייבות) .
ארמית ישראלית - עַרְבֹונָא‎