עגבניה

עַגְבָנִיָּה

עגבניה שלמה ועגבניה חצויה.

פרי אדום, עגלגל ועסיסי ממשפחת הסולניים.
- ”זֹאת הַסֶּלֶק רָאָה / וְהִנֵּה גַּם הוּא בָא, / אִתּוֹ עַגְבָנִית – / וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה!“ (בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה, מאת חיים נחמן ביאליק בזֶמֶרֶשֶׁת)
- ”אֶקַּח אִתִּי עַגְבָנִיָּה, / סִדּוּר קָטָן, וּפִתָּה; / וּמִסִּפּוּן הָאֳנִיָּה / לַמֶּרְחַקִּים אַבִּיטָה.“ (גְּדַלְיָה רֶבַע אִישׁ, מאת נתן אלתרמן בזֶמֶרֶשֶׁת)
- העגבניות הללו מעולות! היכן קנית אותן?
- קניתי במכולת כיכר לחם, שקית חלב, עגבנייה ומלפפון.

מחידושי יחיאל מיכל פינס. יחיאל מיכל פינס, שפעל יחד עם אליעזר בן־יהודה להפצת העברית, תרגם מגרמנית את כינוי העגבנייה דאז, Liebesapfel ("תפוח האהבה" בעברית), לעגבנייה, מהשורש ע־ג־ב – חשק, תאווה לאהבה. הרב קוק הסתייג משם זה, שיש לו קונוטציה מינית, והציע את השם "אדמונייה", אך דעתו לא התקבלה. אף בבית אליעזר בן־יהודה הסתייגו מן השם, והציעו את המילה "בַּדּוּרָה", שהיא צורה עברית למילה הערבית بَنْدُورَة (בַּנְדוּרַה). במשך כשני עשורים התקיימו "עגבנייה" ו"בדורה" זו לצד זו ולכל אחת תומכים משלה. עם הגעת החלוצים לארץ־ישראל הורחבה דריסת הרגל של "עגבנייה" והיא הפכה למילה השלטת.

במילה עגבניה צריך היה, לכאורה, להופיע דגש באות ב', שכן השוא באות ג' הוא לכאורה שוא נח (ההברה "עַגְ" היא הברה סגורה ובה תנועה קטנה). אולם, המלה "עַגְבָן" היא מהמשקל קַטְלָן, שהשווא בו הוא שווא מרחף (כמו במילה צרכן). כך, המילה עַגְבָנִיָּה הגזורה ממנה שקולה למילה צַרְכָנִיָּה, שאף בה הכ' רפה.

ערך בוויקיפדיה: עגבנייה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עגבנייה