| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
סלסל
|
| שורש וגזרה |
ס־ל־ס־ל
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- לשון המקרא התגאה, ייפה התעסק בדבר ועשאו מיוחד. הגביה ופיאר.
- לשון חז"ל יצר צורה לולינית מגוף ישר ישר. עשה תלתלים בשערות.
- "כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף אֶת עַצְמוֹ בְּכָךְ, הִתְחִיל אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, מְסַלְסֵל בְּשַׁעְרוֹ, וְאוֹמֵר בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהִשְׁכִּיחַנִי בֵּית אָבִי." (מדרש תנחומא וישב ח)
- "שַׂמְּתִי לִי פּוּדְרָה, צָבַעְתִּי רִיסִים, / לָבַשְׁתִּי שִׂמְלָה מְקֻשֶּׁטֶת כִּיסִים, / סִלְסַלְתִּי שֵׂעָר, וְהַכֹּל כְּבָר מוּכָן; / עַכְשָׁו רַק חָסֵר שֶׁיָּבוֹא הֶחָתָן." (פּוּדְרָה, מאת אביתר בנאי)
- בבוקר סילסלתי את פיאותי הארוכות,
- קניתי בחנות יודאיקה שופר מסולסל. סילסלו אותו באופן מלאכותי, כדי שידמה לקרן הקודו.
- ניגן בקולו צליל מגוון, רצף צלילים סמוכים ותדירים, כתחליף לקול פשוט.
- "כאן נסלסל במלוא גרוננו / בחרוזים המזהירים / לחם עוני זה חלקנו / כי אין שכר למשוררים." (שיר השוק, מאת נעמי שמר)
- החזן סלסל בקולו, בכל קטעי התפילה עד שהציבור החל לרטון.
- הפועל מופיע פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. חז"ל השוו שורש זה לסלסול השיער[1], ייתכן שמשמעותו המקורית יפוי השיער, או הגבהת השיער.
- מן השורש ס־ל־ל. יש המשווים לפסוק ”שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו.“ (תהלים סח, פסוק ה). מילים רבות בשורש זה קשורות לשירה; ומכאן המשמעות לסלסול במוזיקה.
- רש"י מפרש שהוא ענין היפוך ודיקדוק - התעסקות יתרה.
- ↑ למשל בתלמוד הבבלי ”לא הוו ידעי רבנן מאי (משלי ד, פסוק ח) סלסלה ותרוממך. יומא חד שמעוה לאמתא דבי רבי, דהוות אמרה לההוא גברא, דהוה קא מהפך בשעריה. אמרה ליה: עד מתי אתה מסלסל בשערך?“ (בבלי, מסכת ראש השנה – דף כו, עמוד ב), וכנ"ל במסכת מגילה, דף י"ח, עמ' א.
