סחוס
סְחוּס
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | סחוס |
| הגייה* | skhus |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ס־ח־ס |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ סְחוּסִים |
- לשון חז"ל רקמת חיבור סיבית הנמצאת במפרקים, גידים, אוזניים ועוד.
- "על אלו מומין שוחטין את הבכור, נפגמה אזנו מן הסחוס, אבל לא מן העור [...]." (משנה בכורות ו א)
- "החברה הזֹאת הצליחה לרפּא יותר מ-1,500 פּגיעוֹת בּגידים, בּרצוּעוֹת ובסחוסים שנִמצאים בּרקמוֹת החיבּוּר אצל סוּסים [...]." ("טבע הדברים", תאי הגזע- רפואת העתיד, נובמבר 2014)
גיזרון
עריכה- צורה נוספת של המילה הארמית:חסחוס, מן סורית: "חַסְחוּסָה","חֲסִיסָּה", ועפ"י תרגום יונתן: חסחוס הוא תנוך האזן , ציטוט: "חַסְחוּס אוּדְנָא דְאַהֲרֹן דְּיַמִינָא" . באכדית "סחוס" = חֲ'סִסֻ, ḫasisu = ("חסה" מהווה מילת יחס) .
- ועד הלשון העברית, חינוך גופני: התעמלות (תרצ"ז), 1937; האקדמיה ללשון העברית, ביולוגיה כללית (תשס"ט), 2009.
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה תרגומים
|
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: סחוס |