סֶבֶר פָּנִים

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאסבר פנים
הגייה*sever panim
חלק דיברשם־עצם
מיןזכר
שורש
דרך תצורהצירוף
נטיות
  1. לשון חז"ל מראה פנים והמבע שלהם.

מקור

עריכה
  • מארמית: "סְבַר אַפִּין". השורש ארמי סבר משמעותו מחשבה, ציפייה, תקווה; ומכאן סבר פנים = מחשבת הפנים, הבעתם.[1] מארמית התגלגל גם לערבית: سَبْر⁩ (סַבְּר) - הבעת פנים.
  • בלשון חז"ל מופיע תמיד בצירוף "סבר פנים יפות", מלבד בצורת הפועל "הסביר פנים". ככל הנראה בצורה המקורית המשמעות של "סֵבֶר" היתה מבע פנים (כמו בערבית), ו"פָּנִים" היה חלק מהתיאור, כלומר "סבר של פנים יפות".

נגזרות

עריכה

צירופים

עריכה

ביטויים קרובים

עריכה

ראו גם

עריכה

סימוכין

עריכה
  1. ר"ב פוזן, פרשגן בראשית, ירושלים תשע"ב, עמ' 577.