אֲרֶשֶׁתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ארשת
הגייה* areshet
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש א־ר־שׁ
דרך תצורה משקל קְטֶלֶת
נטיות
  1. לשון המקרא בקשה.
    • ”תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה“ (תהלים כא, פסוק ג)
  2. לשון ימי הביניים ביטוי, דיבור.
  3. עברית חדשה הבעה.

גיזרוןעריכה

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא.
  • באכדית: erištu - בקשה, erēšu - ביקש. ובאוגריתית: irš - ביקש[1]. וכן בפסוק הוא מופיע כתקבולת ל"תאוה". אמנם רוב המפרשים המסורתיים הבינו מן ההקשר שהכוונה לביטוי השפתיים, ומשם השתרשה משמעות (2) המופיעה בתפילות ראש השנה [2] כך שרד הצירוף 'ארשת שפתיים' וחודש בידי דוברי העברית החדשה בצירוף: אֲרֶשֶׁת פָּנִים, ובו הוא מתפרש בהוראת: הבעת-פנים.
  • יש המקשרים לשורש א־ר־שׂ ממנה נגזר אירוסין, שהוראתה בקשת רשות להתחתן.

פרשנים מפרשיםעריכה

  • מנחם בן סרוק (מחברת מנחם) וראב"ע (תהלים שם) קושרים למילה "רשיון" בתנ"ך ‏(עזרא ג, ז), והשורש הוא ר־ש־ה (הא' פרוסטתית), ולדעתם גם שם בהוראת דיבור.
  • מדרש תהלים: "מהו 'וארשת שפתיו'? רשות שבשפתיו, שהן אומרים לו מדינה פלונית מרדה בך, והוא אומר להן ילך גובאי ויחבל".

מילים נרדפותעריכה

צירופיםעריכה

מידע נוסףעריכה

  • כותב הפיוט הנ"ל מתייחס למילה בלשון זכר.

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

סמוכיןעריכה

  1. מ"צ קדרי, מילון עברי מקראי, ערך 'ארשת'. במילון האכדי המקוון מופיע: eršu - רצון, בקשה. eršu, erištu - חכמה.
  2. כדוגמת: "אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵנוּ יֶעֱרַב לְפָנֶיךָ, אֵל רָם וְנִשָּׂא"