נתן אמנתו לו

נָתַן אֱמוּנָתוֹ לוֹעריכה

  1. הבטיח לו.

מקורעריכה

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ראו גםעריכה


השורש נתן

השורש נ־ת־ן הוא שורש בודד מגזרת חפ"נ, שאין דומה לו בשפה העברית.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית העברה ברצון מן אחד אל השני
גזרה גזרת חפ"נ
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעליםעריכה

נ-ת-ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָתַן נוֹתֵן

(ב׳ פעוּל: נָתוּן)

יִתֵּן תֵּן לָתֵת או לִתֵּן
נִפְעַל נִתַּן נִתָּן יִנָּתֵן הִנָּתֵן לְהִנָּתֵן
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- יֻתַּן -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערהעריכה

  • בפי מדקדקי העברית קרוי פועל מיוחד זה "פועל חסר הקצוות", על שום שבחלק מנטיותיו פה"פ או לה"פ נשמטת (ולעתים אף שתיהן), למשל; נָתַתִּי, לָתֵת, תִּתֵּנָּה, נָתַתְּ וכד'...