נקע

נָקַע

לשון המקרא נע וזע והוסר והתרחק ממקומו.
- ” וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ“ (בראשית לב, פסוק כו)
- ” וַתֵּקַע נַפְשִׁי מֵעָלֶיהָ כַּאֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשִׁי מֵעַל אֲחוֹתָהּ“ (יחזקאל כג, פסוק יח)
[רפואה] מתח או קרע רצועת גידים המחברת בין פרקים.
- בעת המשחק נקע את הקרסול.

לשון חז"ל נקיק, בור באדמה.
- ”גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בַּגַּת אוֹ בַנֶּקַע, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.“ (משנה, מסכת כלאים – פרק ה, משנה ד)
- ”הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ.“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ז, משנה א)
עברית חדשה פגיעה בשלמות של הרצועה המפרקית.
- נקע נגרם בד"כ בגלל טראומה גופנית.

ערך בוויקיפדיה: נקע