נמבזה

נְמִבְזֶה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נמיבזה
הגייה*	nemivze
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	מ־ב־ז־י/ה
דרך תצורה	משקל נִקְטָל
נטיות	נ׳ נְמִבְזָה, ר׳ נְמִבְזִים, ר"נ נְמִבְזוֹת

1. לשון המקרא [ספרותי] נִבְזֶה.

   • ”וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ.“ (שמואל א׳ טו, פסוק ט)
   • ”נמבזים בין בני שפחה / משובה היא ונצחה.“ (דרור תקרא ולא תחשה, מאת דוד הכהן בן באבשאד, באתר מאגרים)

גיזרון

• מילה יחידאית.
• מדובר בצורה מורחבת של המילה נִבְזֶה. א"ש יהודה כתב שזו תופעה ספרותית שלעתים "יוסיפו אות אחת הקרובה במבטאה למלה שלאחריה", וכאן המ' נוספה לדמות את תחילת המילה למילה "נמס" שאחריה בכדי "להנעים את צלצול שתי המלות האלה". לדעת מפרשים אחרים הצורה מורכבת משני בניינים: נפעל והופעל, והוראת המילה היא: נעשית נבזה. יש המציינים כדוגמא נוספת לצורה זו את המילה ”הַמִּבְדָּלוֹת“ (יהושע טז, פסוק ט).

מילים נרדפות

• נבזה
• בזוי

ראו גם

• שלאנן