|
השורש י־צ־א הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת נל"א וגם לגזרת נפ"יו.
| י־צ־א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
יָצָא
|
יוֹצֵא
|
יֵצֵא
|
צֵא
|
לָצֵאת או לֵיצֵא
|
| נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִפְעִיל
|
הוֹצִיא
|
מוֹצִיא
|
יוֹצִיא
|
הוֹצֵא
|
לְהוֹצִיא
|
| הֻפְעַל
|
הוּצָא
|
מוּצָא
|
יוּצָא
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
יִצֵּא
|
מְיַצֵּא
|
יְיַצֵּא
|
יַצֵּא
|
לְיַצֵּא
|
| פֻּעַל
|
יֻצָּא
|
מְיֻצָּא
|
יְיֻצָּא
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
- בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[1]
|
