נחרה

נַחְרָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נחרה
הגייה^*
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	נ־ח־ר א
דרך תצורה	משקל קַטְלָה
נטיות	ר': נְחָרוֹת; נ"י: נַחְרַת־, נ"ר: נַחְרוֹת־

קול הנוצר בנשיפה בחזקה בנחירים.
- ”מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ.“ (ירמיהו ח, פסוק טז)
קול הנוצר ברטיטת מעברי האויר העליונים, בעקר החך הרך והענבל (2), בעת נשיפה או שאיפת אויר.

רגז על ..., גרם צער מתוך כעס.
- ”בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.“ (שיר השירים א, פסוק ו)
- ” הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ.“ (ישעיהו מא, פסוק יא)