נהמה

נְהָמָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נהמה
הגייה^*	nehama
חלק דיבר	שם פעולה
מין	נקבה
שורש	נ־ה־ם
דרך תצורה	משקל קְטָלָה
נטיות	ר׳ נְהָמוֹת; נַהֲמַת־^[1], ר׳ נַהֲמוֹת־

לשון המקרא קול עמום וחזק. "נהמה" היא קול הים, האריה והדוב, וקולות הדומים להם.
- ”וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת יָם“ (ישעיהו ה, פסוק ל).
- "ויתהולל לבי בחלחלה ומותני ברעדה ונהמתי עד תהום תבוא" (מגילת ההודיות, עמ' 10).
- "ככפיר שאג לעומתו / לא נחפז שור מנהמתו" (יניי, "אחזה רעדה לשבטי תם", 41).
- "הכפירים ממעונתם, שריקת השחל והנמר, נהמת היאגואר (חיים זליג סלונימסקי, אות זיכרון לאלכסנדר פון הומבולט, עמ' 30).
- "נהמות ההסכמה הבוקעות מקרב 'נאמני המולדת' אינן מסוגלות לטשטש זאת" (משה דור, היסטריה, מעריב, 12 בנובמבר 1986, עמ' 10).

בעיות בהפעלת קבצים אלה? ראו media help.

למשמעות הנהמה שבמקרא ראו דברי יוסף ברסלבי:

	"נתינת הקול" של האריה, בהקבלה לשאגתו, הפכה במקרא שגרה... הנהימה... אינה שאגה, כי לא האריה בלבד "נוהם", כי אם גם הדב... "הנהימה" היא הבעת התרגשות חזקה, פעמים של שמחה ותאוה, ופעמים של כעס ורוגז: "אריה נוהם ודב שוקק - מושל רשע על עם דל (משלי כ"ח, טו); "נהימת האריה" במשל זה מקבילה ל"שקיקת הדב"; "השקיקות" היא ודאי, תאוה, או רעבון, לאוכל או למשקה... משמעות השורש (נהום) בערבית היא "שקיקה, תאוה, להיטות אחרי", וביחוד "להיטות אחרי אוכל"... "הנהימה היא גם הבעת כאב גדול: "ונהמת באחריתך, ככלות בשרך ושארך" (שם [משלי] ה', יא)... "הנהימה" היא לגבי הנביא נמוכה הרבה מקול השאגה ושונה ממנו. היא מזכירה לו יותר את נהמת גלי הים: "וינהם עליו ביום ההוא כנהמת-ים" (שם ה, ל).
– י' ברסלבי, "'הישאג אריה ביער וטרף אין לו'? (שאגת האריה, נהימתו והגייתו)", בית מקרא כרך ל חוברת ב, אדר א' תשכ"ז, עמ' 14

↑ לפי כלל ט' בסעיף 1.1 בהחלטות האקדמיה בדקדוק: "משקל פְּעָלָה נוטה בדרך כלל בקיום הקמץ (הראשון). למשל: כְּפָפָה כְּפָפַת־ כְּפָפָתוֹ כְּפָפוֹת־ [...]". ברם, "נהמה" הוא אחד השמות בהם מתבטל הקמץ בנטייה.

השורש נ־ה־ם הוא שורש מגזרת השלמים.