נבצר

נִבְצַר

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	נבצר
שורש וגזרה	ב־צ־ר
בניין	נִפְעַל

1. לשון המקרא לא הייתה גישה.

   • ”יֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.“ (בראשית יא, פסוק ו)
   • ”יָדַעְתִּי כִּי-כֹל תּוּכָל וְלֹא-יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה.“ (איוב מב, פסוק ב)
   • נבצר ממנו מלהגיע לעבודה

2. לשון חז"ל נחתך מן האילן. בדווקא: ענבים מן הגפן.

   • ענבים העומדות ליבצר ^{[דרוש מקור]}

גיזרון

1. ארמית: ונבצר מינייהו -ו-נִפְחוֹת/נְחַסֵּר מהם
2. מן הפועל בצר המקראי

נגזרות

• נבצרות(3)

מילים נרדפות

• נמנע(1)
• נקטף(2)
• נעדר(3)