משתה
מִשְׁתֶּה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | משתה |
| הגייה* | mishte |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־ת־י/ה |
| דרך תצורה | משקל מִקְטָל |
| נטיות | ר׳ מִשְׁתִּים או מִשְׁתָּאוֹת נ"י מִשְׁתֵּה־ מִשְׁתֵּהוּ נ"ר מִשְׁתָּיו מִשְׁתָּאוֹתָיו |
- ארוחה חגיגית הנערכת לרגל אירוע מיוחד.
- ”וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ“ (בראשית יט, פסוק ג)
- ”וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו“ (בראשית מ, פסוק כ)
- ”וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ“ (אסתר א, פסוק ה)
- ”ובועל בעילת מצוה ופורש, ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבילות, וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים“ (בבלי, מסכת כתובות – דף ד, עמוד א)
- ”כולם עשו את הימים ההם ימי משתה ושמחה. כולם, כנקלה כנכבד, כעשיר כעני, ערכו משתאות, מחולות וזמירות. כולם כאילו נתרככו ונתמוגגו, והיו מרבים בשמחה כל הימים, לרבות גם הלילות.“ (בֶּן-הַמֶּלֶךְ וְהֶעָנִי, מאת מארק טווין, תרגום: א"ד מרקסון, בפרויקט בן יהודה)
- שם כולל למשקאות המיועדים לשתיה.
- ”וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו“ (דניאל א, פסוק ח)
- ”וַיִּתְּנוּ כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים “ (עזרא ג, פסוק ז)
- ”כל שבעת הימים אין מונעין ממנו מאכל ומשתה“ (משנה, מסכת יומא – פרק א, משנה ג)
גיזרון
עריכה- מן שתה. נקראת על שם השתיה בעיקר של יין.
- במקורות מצרית קדומה - 'מַשָׁאתְּ' mšꜥ.t בהוראת מנחות, מתנות.
תרגום
עריכהראו גם
עריכה
| השורש שׁתה | ||
|---|---|---|
|